רד"ק על תהילים ק״ט

1 למנצח. המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול והרבה מישראל שהיו מדברים עלו אל שאול: ואמר אלהי תהלתי אל תחרש. כלומר כי בך אני מתהלל לא כאותם האנשים שהם מתהללים בדעתם ואליך אני קורא שלא תחרש, לאשר עושים לי הרשעים:

2 כי פי רשע ופי מרמה. ופי איש מרמה הם פתחו עלי פיהם הרע ודברו אתי כשאני רואה אותם:

3 לשון שקר. שמראים עצמם שהם אוהבים אותי והנה פיהם ולשונם מרמה ושקר:

4 ודברי. ובדברי שנאה שמדברים עלי לפני שאול באותם דברים סבבוני ונלחמו עמי כי מפני דבריהם נלחם עמי וסובב עלי ללכדנו:

5 וילחמוני. כמו וילחמו עמי חנם כי אני לא הריעותי להם:

6 תחת. אני הייתי אוהב אותם והם ישטמוני:

7 ואני תפלה. ואני איש תפלה כלומר הם אנשי המלחמה עלי ואני איש תפלה הייתי עליהם, ואדוני אבי ז"ל פי', ואני אין בידי כי אם תפלה לאל שיצילנו מידם:

8 וישימו. תחת טובה שעשיתי עמהם ישימו הם עלי רעה:

9 ותחת אהבתי. שהייתי אוהב אותם ישימו עלי שנאה:

10 הפקד עליו רשע. אדם רשע ישלוט בו:

11 ושטן יעמוד על ימינו. מלאך שטן יעמוד על ימינו לשטנו, כלומר שיהיה לקללה כל מה שיעשה ואמר בלשון יחיד על ראש הרשעים השונאי' אותו והוא דואג האדומי:

12 בהשפטו. אם יהיה לו משפט על שום אדם יצא רשע במשפטו כלומר שיתחייב בדין:

13 ותפלתו תהיה לחטאה. כשיתפלל על עצמו לא תחשב לו התפילה זכות אלא חטאה וחובה, או פירוש לחטאה כמו אל השערה ולא יחטיא כלומר שלא תקובל תפלתו:

14 פקודתו. הדבר שיה פקיד עליו והוא ממונו או אשתו:

15 יתומים. קטנים וכן אשתו אלמנה בימי נעורים:

16 ושאלו. מהפעל הכבד: אמר ינועו בניו. אילך ואיל לשאול פת לחם:

17 ודרשו מחרבותיהם. ודרשו מזונם מחרבותיהם, כלומר שיהיו בתיהם חרובות ומתוכם ידרשו לבני אדם העוברים, כלומר ינועו לשאול וגם כשיהיו בחברתיהם יצטרכו לשאול: ומלת ודרשו. נקראת בקמ"ץ רחב כמו ושמרו דרך ה', כן קבלנו קריאתה. ובספר הלולים אשר בטולוטילא כתוב עליו במסרה לית כוותיה חטף, וכן כתב הנגיד שמצא אותו במסרה כן שהוא חטף ולקריאה הזאת תהיה המלה צווי, כמו חרבו מאד, ולזאת הקריאה לא אמצא פירושו נכון, ואפשר לפרש המלה לזאת הקריאה כן כשינועו בניו לשאול אם יתמהו בני אדם עליהם לרוב הממון שיה לאבותיהם תהיה תשובתם, דרשו מחרבותיהם ותמצאו מה קרה להם כי מרוב חסרון שבו בתיהם חרבות:

18 ינקש נושה. יאבד המלוה לכל אשר לו, כלומר שיבא לקחת נשיו ממנו, ויבוזז כל אשר לו: וטעם מלת ינקש. ישים מוקש, כי נוקש ויקש ענין אחד:

19 אל. לפי שאמר שינועו בניו לשאול פת לחם שלא ימצאו מי שימשוך לו חסד לבניו בעבורו, ולא ימצא יתומיו חונן:

20 יהי אחריתו להכרית. פי' בנו יהרג שלא ישאר ממנו זכר: וזהו שאמר בדור אחר ימח שמם. בדור שלישי ימח שם האב והבן לפיכך אמר שמם:

21 יזכר עון אבותיו אל ה'. שיפקדנו לו: וכן חטאת אמו אל תמח. אלא יזכר לבנה:

22 יהיו. העון וחטאת כמו שאמר, וכפל ענין לחזק:

23 יען אשר לא זכר. כל ימיו היו בעון ולא זכר פעם אחת לעשות חסד:

24 ונכאה לבב למותת. נכאב לבב מרוב צרות ורדפו הרשע הזה למותת אותו. ודוד אמר על עצמו עני ואביון ונכאה לבב:

25 ויאהב קללה. והוא אהב זה שאקללהו ולא חשש לקללתו:

26 ותבואהו. עבר במקום עתיד כי כן דרך המקרא ובדברי נבואה ברוב:

27 ולא חפץ בברכה. שאברכהו אם ייטיב לי:

28 כמדו. כלבושו כלומר שיהיה מעוטף בקללה: וכן ותבא כמים בקרבו. שאדם שותה:

29 וכשמן בעצמותיו. שאדם מושח בו גופו לכאב העצמות שתקבא המשיחה בעצמות כן תבא בו הקללה:

30 תהי. ועוד כפל הענין לחזק:

31 ולמזח. חגורה, כך יחגור הקללה כמו שיחגור אדם המזח:

32 זאת. תהיה שכר פעולתם שעשו לי, וכן לא תלין פעולת שכיר אתך שכר פעולתו:

33 ואתה. הם שוטני ודוברי רע על נפשי ואתה עשה אתי למען שמך, ואם אינני ראוי לכך, עשה למען שמך אשר בטחתי בו:

34 כי חסדך הצילני. טוב חסדך שעם הכל יהיה טוב עמי להצילני:

35 חלל. חציו קמץ וחציו פתח והוא פעל עבר והוא בודד, כלומר לבי נהרג בקרבי מרוב צרותי:

36 כצל כנטותו. כמו בכ"ף שנוטה הצל מהרה כן נטיתי ונהלכתי כלומר הלכו ימי מהרה בלא חמדה:

37 ננערתי כארבה. בנטותי ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן וננער מגדר לגדר כן אני אין לי ושב בטח במקום אחד כי כשידעני שאול במקום רודף אחרי ואני בורח וכן ממקום למקום:

38 ברכי כשלו מצום. שהיה מתענה בברחו כדי שיראה האל בעניו וירחם עליו ותשש כוחו ולא יכול ללכת:

39 כחש משמן. מהשומן שהיה בשרי מקדם, עתה כחש בשרי מאותו השומן מן הצום ומן הדרכים:

40 ואני. כשהיו רואים אותי כחוש ומעונה היו מבזים ומחרפים אוי ומניעים ראשם עלי: ולכן

41 עזרני. כחסדיך, כמו שחסדך עם שאר בני אדם וכן היה עמי פעמים רבות כן עתה תושיעני:

42 וידעו. ידעו הכל כי זאת התשועה מידך היא לי ואתה עשית לא בחילי ולא בכחי:

43 יקללו המה. אם הם מקללים אותי איני חושש לקללתם כיון שתברכני אתה:

44 קמו ויבושו. הם קמו עלי יבושו ממחשבותם עלי שלא תקיים ועבדך ישמח:

45 ילבשו. כשיראו שלא תעלה מחשבותם ילבשו כלימה:

46 כמעיל. המ"ם רפה:

47 ואז אודה. אודך כשתצילני ואהללנו בפי בתוך רבים, כדי שידעו כולם כי מאתו היתה לי תשועה ויהיה בטחונם בו:

48 כי. כן הוא עם הבוטח בו שהוא אביון ואין לו כח להנצל, הוא יעמוד לימינו לעזרו ולהושיעו מהרשעים שהיו שופטים נפשו וחושבים להמיתו: